הקדמה לתיקון הכללי
איתא בלקוטי מוהר"ן חלק ראשון סימן ר"ה וזו לשונו: תקון למקרה לילה רחמנא לצלן, לומר עשרה קפיטל תהלים באותו היום שארע לו חס ושלום, כי יש כח באמירת תהלים להוציא הטפה מהקלפה שלקחה אותה, כי "תהלים" בגימטריא "לילית" עם החמש אותיות של שמה, שהיא הממנה על זה כידוע. וצריך לכון בשעת אמירת תהלים, ש"תהלים" בגימטריא "תפה", שהוא מכון כמספר השני שמות אל אלהים במלואו כזה: אל"ף למ"ד; אל"ף למ"ד ה"י יו"ד מ"ם, שעל-ידי השני שמות אלו יוצאה הטפה מהקלפה. כי הטפה היא בחינת חסד וגבורה כידוע, כי יש בה כח אש ומים; חמימות ולחות, שהם בחינת חסד וגבורה, ועל-ידי השני שמות אל אלהים הנ"ל, שהם בחינת חסד וגבורה, כידוע שהם גימטריא "תהלים" כנ"ל, על-ידי זה מוציאין הטפה משם. וזה צריך לכון בשעת אמירת תהלים.
ועל-כן צריך לומר עשרה קפיטל. כי יש עשרה מיני זמרה, שהם בחינת העשרה לשונות שנאמר בהם ספר תהלים, כמובא (בגמרא פסחים קי"ז ובזהר הקדוש שהם: אשרי, ולמנצח, ומשכיל, והללויה וכו', עין פרוש רש"י. ויש כח בכל לשון ולשון של עשרה לשונות הנ"ל לבטל כח הקלפה הנ"ל, כי כל אחד מאלו הלשונות הם הפך הקלפה הנ"ל. כי אשרי הוא לשון ראיה והסתכלות. הפך הקלפה הנ"ל שעקר כחה מקלקול הראות, מבחינת ותכהין עיניו מראות; בחינת יהי מארת חסר, ודרשו רבותינו זכרונם לברכה (תקוני זהר תקון מ"ד): דא לילית נמצא שעקר כחה מקלקול הראיה, ואשרי, שהוא לשון ראיה, הוא הפך ממנה. וכן משכיל, כי היא בבחינת משכל, ומשכיל הוא הפך מזה. וענין זה עין במקום אחר, כי עקר כחה להחטיא את האדם במקרה, חס ושלום, הוא על-ידי לשון תרגום, שהוא בחינת משכיל על-ידי תרגמן, שהוא מערב טוב ורע; לפעמים "משכל" ולפעמים "משכיל", עין שם. וכן הללויה הפך הקלפה, ששמה לילית על-שם שהיא מיללת ביללה תמיד, והללי הפך יללה, כי אותיות "הללי" הם הפך "יללה" (והשאר לא פרש). גם הטפה באה מהדעת שהיא בחינת חסד וגבורה, כידוע, כי גם הטפה היא בחינת חסד וגבורה כנ"ל. וידוע שהדעת היא בחינת חמשה חסדים וחמש גבורות(כ), על-כן צריך לומר עשרה קפיטל. וזה בחינת: לדוד משכיל, אשרי נשוי פשע ראשי תבות "נאף", שהוא נכנע על-ידי בחינת "לדוד משכיל", דהינו תהלים.
ובלקוטי מוהר"ן חלק שני (סימן צ"ב) איתא בזו הלשון: תקון למקרה חס ושלום, לומר עשרה קפיטל תהלים. כמבאר בספר הראשון (בסימן ר"ה) עין שם וכו'. ודע כי הענין של העשרה מיני נגינה הנ"ל, שהם כנגד פגם הנ"ל, הוא מרמז בפסוקים אלו: ברכה אברך את ה' אשר יעצני אף לילות וכו'; אשרי אשרי נשוי פשע כסוי חטאה; משכיל ומה' אשה משכלת; שיר ובלילה שירה עמי; נצוח למנצח אל תשחת; נגון אזכרה נגינתי בלילה; תפלה היאכל תפל מבלי מלח; הודו פן תתן לאחרים הודך; מזמור נותן זמירות בלילה; הללויה אשה יראת ה' היא תתהלל (והבן היטב רמזים אלו).
ודע כי אלו הם העשרה קפיטל תהלים: ט"ז, ל"ב, מ"א, מ"ב, נ"ט, ע"ז, צ', ק"ה, קל"ז, ק"נ. והם תקון גדול מאד מאד לענין הנ"ל. ומי שזוכה לאמרם באותו היום אין צריך לפחד עוד מפגם הנורא של המקרה חס ושלום כי בודאי נתתקן על-ידי זה.
גם פעם אחת אמר שצריך לזהר מאד לטבל באותו היום שיהיה האדם בלתי טהור, ואפלו אם לא יוכל לטבל בבקר, על-כל-פנים יטבל באותו היום אפלו לפנות ערב, כי צריכין לזהר מאד לטבל באותו היום בעת שהייתי אני בביתי בנעמרוב, גלה העשרה קפיטל תהלים לפני הרב דפה ברסלב ולפני חברי רבי נפתלי מנעמרוב, ויחד אותם לעדות על זה, וכך אמר להם: היות בענין זה הידוע (הינו מקרה-לילה חס ושלום) נלכדים בודאי שלשה חלקי העולם, אני לוקח אתכם לעדות, ותדעו שאלו העשרה קפיטל תהלים מועילים מאד מאד לתקון קרי, והם תקון גמור ומועיל מאד מאד. ויש מי שיקרה לו על-ידי רבוי אכילה ושתיה או על-ידי חלשות ועיפות או על-ידי שאינו שוכב כראוי, וכל זה אינו כלום (והוא כמו תינוק שמשתין בשנה). גם יש ששומרים אותו מלמעלה ונצול מהמקרה, או המזל שומר אותו ונצול. גם לפעמים נדמה להאדם בשנה בחלום כאלו הוא נופל, ואחר-כך מתעורר משנתו, גם זהמן השמים שמצילין אותו מזה. רק מי שיקרה לו חס ושלום מחמת הרהורים, מזה נבראים ממש קלפות חס ושלום כמבאר בספרים(ת). אבל מי שיאמר באותו היום אלו העשרה קפיטל תהלים בודאי יתקן בזה מאד מאד. וכמה צדיקים גדולים שרצו לעמד על ענין זה, ונתיגעו למצא לזה תקון גמור, וקצתם לא ידעו כלל מהו ענין זה, וקצתם התחילו לידע קצת בענין תקון זה ונסתלקו לעולמם באמצע עסקם בזה ולא גמרו, ולי עזר השם יתברך שזכיתי לעמד עלזה בשלמות. וענין תקון זה על-ידי אמירת העשרה קפיטל תהלים הנ"ל הוא דבר חדש לגמרי, חדוש נפלא! כי הוא תקון נפלא ונורא מאד מאד (עין למטה). ומי שיוכל לילך למקוה ואחר-כך יאמרם, בודאי מה-טוב. אך אפלו אם הוא אנוס שאי אפשר לטבל, כגון שהוא חולה או בדרך, אף-על-פי-כן אם יאמרם אשרי לו, כי הם תקון גדול ונורא מאד. ואם יאמרם בכונה כראוי בודאי מה טוב, אך גם האמירה בעצמה מסגל מאד. ואמר, כי לא נודע זאת מיום בריאת העולם, מסתמא הייתי רוצה לבטל זאת לגמרי, אך אי אפשר זאת לא בגשמיות ולא ברוחניות. בגשמיות אי אפשר, כי היה צריך לבטל ולשנות הטבע של כלליות בני-האדם בתמידות, וזה דבר שאי אפשר, כי אפלו משה רבנו עליו השלום וכיוצא, שבטלו הטבע היה רק לפי שעה ובדבר פרטי, כגון קריעת ים-סוף או בקיעת הירדן וכיוצא, שהיה רק לפי שעה, אבל לבטל הטבע של כלליות בני-אדם, כי כל אחד ואחד בהכרח לבטל ולשנות הטבע אצלו וגם צריך לבטל ולשנות הטבע תמיד, זה דבר שאי אפשר, וגם ברוחניות אי אפשר וכו'. אך העשרה קפיטל הם דבר נפלא ויקר ומועיל מאד. גם יחד אותם לעדות ואמר, שגם כי ימלאו ימיו, אזי, אחר הסתלקותו, מי שיבוא על קברו ויאמר שם אלו העשרה קפיטל תהלים הנ"ל ויתן פרוטה לצדקה עבורו אפלו אם גדלו ועצמו עוונותיו וחטאיו מאד מאד חס ושלום, אזי אתאמץ ואשתדל לארך ולרחב להושיעו ולתקנו. ואני חזק בכל הדברים שלי, אך בזה אני חזק ביותר, שאלו העשרה קפיטל תהלים מועילים מאד מאד, ואלו הן העשרה קפיטל תהלים וכו'. ויאמרם כסדר שהם כתובים בתהלים. ואמר שהוא תקון הכללי, כי כל עברה יש לה תקון מיחד, אבל תקון הנ"ל הוא תקון הכללי. גם אמר אז שענין הנ"ל של העשרה קפיטל תהלים יאמרו ויגלו בפני הכל, ואמר אף-על-פי שהוא דבר קל לומר עשרה קפיטל תהלים, אף-על-פי-כן גם זה יהיה כבד מאד לקים. והתקון הזה. תקון חדש לגמרי ולא ידע מזה שום נברא מימות עולם, ותאמרם בשם רבנו זכרונו לברכה, בכדי ששפתותיו יהיו דובבות בקבר, אשר כל הצדיקים מתגעגעים לזה. וזכותו יעמד לנו, ומכל פגמינו וצרותינו יתקננו ויושיענו, אמן כן יהי רצון. ומבאר גם בהשיחות שאחר ה"ספורי מעשיות", שהזהיר לאנשיו, שכשיקרה להם מקרה בלתי טהור חס ושלום, שילכו תכף ומיד למקוה לטבל. כי על-ידי המקרה חס ושלום נעשה מה שנעשה. על-כן טוב מאד שקדם שמתחיל להעשות מזה איזה דבר חס ושלום, שיקדים עצמו האדם ויטבל ויטהר עצמו.
והזהיר מאד לבל יתפחד האדם מזה כלל, כי הפחד והדאגות והמרה-שחורה בענין זה מזיק מאד מאד, בפרט אחר שגלה אלו העשרה קפיטל תהלים הנ"ל אז אמר שמי שיזכה לקים זאת, לומר אלו העשרה קפיטל תהלים הנ"ל באותו היום שיקרה לו חס ושלום, אזי בודאי יתקן חטאו, ושוב אל ידאג כלל. גם היה מתלוצץ מאלו החסידים והיראים, שכשמגיע להם איזה הרהור, אזי הם מתפחדים שלא יבואו לידי מקרה חס ושלום, ומחמת זה הם רגילים בהתר, מחמת פחד שלא יבואו לידי מקרה. והוא, זכרונו לברכה, היה מתלוצץ מזה, ועקר כונתו היה שהאדם צריך לבלי להתפחד ולהתירא כלל מדברים כאלו, ולבלי לחשב מחשבות כלל בענין זה, רק יהיה כגבור חיל לעמד כנגד תאותו ויסיח דעתו מזה לגמרי, ואל יתפחד כלל, וה' הטוב בעיניו יעשה עמו, מה שהוא יתברך חפץ.
ורמז בדבריו, שזה היה בחינת פגם של דוד המלך עליו השלום בבת-שבע וכו', ולא באר הדבר היטב, ומאד מאד צריכין להתחזק בשמחה תמיד, ואל יפל בדעתו כלל משום דבר שבעולם, אף אם יעבר עליו מה, ואם יהיה חזק בדעתו, ולא יתפחד כלל, ולא יחשב מחשבות כלל (שקורין איבער טראכטין) וילך בתמו בשמחה, יזכה לסוף לעבר על הכל בשלום, ודברים כאלו אי אפשר לבאר בכתב, וערום יבין לאשורו.
גם בלא זה הזהיר מאד להיות רגיל בטבילת מקוה, ואמר, שבימים שאין אומרים בהם תחנון, כגון ביומי דניסן וכיוצא, המובאים בשלחן-ערוך ארח- חיים, צריכין להיות רגיל ביותר בטבילת מקוה. כן נזכה לקים כל דבריו באמת ובתמים, אמן כן יהי רצון.
אשרינו מה טוב חלקינו שזכינו להתקרב לרבינו נ נח נחמ נחמן מאומן